כְּתִיב לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר בְּתָלוּשׁ וְאָדָם בִּמְחוּבָּר אָדָם מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בְּתָלוּשׁ. מַה אִם הַשּׁוֹר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר הֲרֵי הוּא אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ. אָדָם שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר אֵינוֹ דִין שֶׁיֹּאכַל בְּתָלוּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. שׁוֹר בְּלֹא תַחְסוֹם וְאֵין אָדָם בְּלֹא תַחְסוֹם. שׁוֹר מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בִּמְחוּבָּר. מַה אָדָם שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ אוֹכֵל בִּמְחוּבָּר שׁוֹר שֶׁהוּא אוֹכֵל בְּתָלוּשׁ אֵינוֹ דִין שֶׁיֹּאכַל בִּמְחוּבָּר. אוֹ מַה כָּאן בְּלֹא תַחְסוֹם אַף כָּאן בְּלֹא תַחְסוֹם. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. בְּדִישׁוֹ אֵין אַתְּ חוֹסְמוֹ. אֲבָל חוֹסְמוֹ אַתְּ בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
או מה כאן. בתלוש עובר בלא תחסום אף כאן במחובר בלא תחסום ת''ל וכו' מדישו קדריש דמכיון דילפינן דגם שור אוכל במחובר בדישו למה לי אלא למעוטי במחובר לקרקע דאינו עובר בלא תחסום:
שור מהו שיאכל במחובר. וקאמר ק''ו מה אדם וכו' דלא מצינו כתיב בהדיא דאוכל בתלוש אלא מק''ו הוא דנפקא לן שור דמצינו בהדיא שאוכל בתלוש אינו דין וכו':
ת''ל לא תחסום שור בדישו. כלומר מה ת''ל שור דוקא הרי אדם ג''כ אוכל הוא בתלוש מק''ו אלא ללמד שור עובר הוא עליו בלא תחסום ואין עובר על אדם בלא תחסום אם מונע הבעה''ב את הפועל מלאכול אינו עובר בלאו:
אדם מהו שיאכל בתלוש. וקאמר ק''ו מה אם השור שאינו אוכל במחובר כלומר דלא מצינו כתוב בהדיא דאוכל במחובר הרי הוא אוכל בתלוש וכו':
כתיב לא תחסום שור בדישו. וזהו דבר תלוש ובאדם מצינו כתוב בהדיא במחובר כי תבא בכרם רעך וגו' כי תבא בקמת רעך וגו' אין לי אלא שור בתלוש ואדם במחובר דהכי כתיב:
כְּתִיב כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ. יָכוֹל בִּשְׁאָר כָּל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהָנִיף וְאֵי זֶה זֶה זֶה הַפּוֹעֵל. 11b אִיסִּי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר בִּשְׁאָר כָּל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף מִכָּאן שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לֶאֱכוֹל אֶלָּא בִּשְׁעַת הַנָּפַת מַגָּל. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר עַד אֵיכָן דִּקְדְּקָה הַתּוֹרָה בְגֶזֶל שֶׁצְּרִיכָה לָדוּן בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ עַד כְּדֵי הַנָּפַת מַגָּל כֵּן גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁלֹּא חָרַב דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַד מִפְּנֵי הַגֶּזֶל. וּפוֹעֵל עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ וְאוֹכֵל וּפָטוּר מִן הַגֶּזֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
ופועל וכו'. זהו סיום למה שאמר גדולה מלאכה כלומר שהרי אתה רואה דעם כל זה התירה התורה לפועל לאכול ופטור מן הגזל מפני שהוא עושה במלאכתו וא''כ כמה גדולה מלאכה:
עד היכן דיקדקה התורה בגזל שצריכה לדון בין אדם לחבירו בתוך כן עד כדי הנפת המגל שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל גדולה מלאכה שפועל עושה במלאכתו ואוכל ופטור מן הגזל. כך נראה שצ''ל בברייתא כסדר הזה ונתחלפו מקצת תיבות בדפוס. ומ''מ היינו הך אף כמו שהוא לפנינו. בא וראה עד היכן דקדקה התורה בגזל שצריך לדון בין אדם לחבירו שהקפידה התורה שלא לאכול מדבר של חבירו עד כדי שעת הנפת המגל. בתוך כך גדולה מלאכה. כלומר דמתוך כך אתה למד ג''כ כמה גדולה מלאכה וחוזר עוד למה שהתחיל לדרוש דאתה רואה שלא חרב דור המבול ולא נחתם גזר דינם על שאר עבירות אלא עד מפני הגזל:
איסי בן עקביא אומר. דהכתוב כמשמעו ובשאר כל אדם הוא מדבר וחרמש לא תניף בא ללמד שאין לו רשות לכל אדם לאכול מקמת חבירו אלא בשעת הנפת מגל וה''ק קרא לא תניף אתה החרמש לקצור מקודם שמניפין המגל שהוא החרמש לצורך הבעל הקמה:
כתיב כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך יכול כו' ת''ל וחרמש לא תניף על קמת רעך את שיש לו רשות להניף. כגון פועל שיש לו רשות להניף בשביל הבעל הבית ובו הכתוב מדבר דצוותה התורה שלא יניף לצורך עצמו בשעה שהוא מניף לצורך בעה''ב שלא יבטל ממלאכת הבעל הבית אלא אחר שגמר הקצירה בשביל הבעה''ב אז הוא אוכל וזהו ששנינו שם וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מן התורה לאחר שיגמר עבודתו יכול הוא לישב ולאכול אבל משום השב אבידה לבעלים שלא יפסיק ממלאכתו וישב לאכול אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן:
תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵינִים לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. בַּעֲנָבִים לֹא יֹאכַל בִּתְאֵינִים. וְתַנֵּי עֲלָהּ הָיָה עוֹשֶׂה בְּיִיחוּר זֶה לֹא יֹאכַל בְּיִיחוּר אַחֵר. וְתַנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בִּכְלוֹסִין לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יֹאכַל בִּכְלוֹסִין לֹא כֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ שְׁתֵּיהֶן בְּיִיחוּר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כן צריכה. כלומר דמשני דלעולם אית לי' לתנא דידן להאי דתני בברייתא ולא צריכה אלא לכן דאפי' בשתיהן בייחור אחד הן דלפעמים משכחת לה שאף בייחור אחד גדלין רעות ויפות וקמ''ל דאפי' כן הואיל ושני מינים הן אם עושה בזה לא יאכל במין האחר:
גמ' תמן תנינן. בפ' השוכר את הפועלים היה עושה וכו' ותני עלה דאפי' אם היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר ותנינן היה עושה בלבסים וכו' ודייקא עלה דמי נימא דתנא דמתני' דידן לא ס''ל כהאי תנא דברייתא דקס''ד דלבסים ובנות שבע מסתמא לאו בייחור אחד הן גדלין ואי דס''ל דאפי' מייחור זה לא יאכל בייחור אחר מאי איריא לבסים ובנות שבע תיפוק לי' דמייחור לייחור הוא:
לֹא צְרִיכָא הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה יְהֵא חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הַתּוֹרָה פָֽטְרָה אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא צריכא האוכל מן התורה יהא חייב. אמתני' קא מהדר דתני האוכל מן התורה פטור ופריך דאדרבה דלא צריכה אלא שיהא חייב במעשר דמכיון דאכילתו מן התורה הוי קביעות למעשר אמר ר' יונה דלא היא לפי שהתורה זיכתה לו לאכול ופטרה אותו מן המעשר:
מִכָּן אָֽמְרוּ קוֹצֵץ הוּא אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטָנִים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטָנִים וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן אמרו וכו'. דהואיל ופועל אוכל מן התורה יכול הוא לקצוץ ולהתנות עם הבעל הבית ליטול דמים ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דיש בהן דעת וידעי ומחלי אבל אינו קוצץ וכו' מפני שאין בהן דעת ופועל מדזכתה לו התורה הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:
נִיחָא לֶאֱכוֹל חַייָב לִקְצוֹת חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִקַּח טוֹבֵל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כֵּן רִבִּי מֵאִיר אָמַר מִקַּח טוֹבֵל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ניחא לאכול חייב. אמתני' קא מהדר דניחא המחליף לאכול חייב דהוי לאחר גמר מלאכה והמקח קובע אלא לקצות חייב בתמיה הא לא נגמר מלאכתן:
דר''מ היא. דס''ל המקח טובל למעשר אף בפירות שלא נגמר מלאכתן:
שניהן אמרו דבר אחד. כלומר דדין התרומה ודין המקח שוין הן וכמה דר''א אמר לעיל בהלכה ד' דתרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ה''נ ס''ל לר''מ דמקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו וכן ר''א ס''ל נמי כר''מ במקח ור''מ כר''א בתרומה:
הדרן עלך היה עובר בשוק
תַּנֵּי מַעֲרִים אָדָם עַל פּוֹעֲלָיו לִהְיוֹת אוֹכְלִין תֵּשַׁע וְקוֹצִין אַחַת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי קוֹצִין תֵּשַׁע וְאוֹכְלִין אַחַת. נִיחָא אוֹכְלִין תֵּשַׁע וְקוֹצִין אַחַת. קוֹצִין תֵּשַׁע וְאוֹכְלִין אַחַת. אָמַר רִבִּי אָבִין שֶׁלֹּא תֹאמַר יֵעָשֶׂה כִּלְאַחַר גְּמַר מְלָאכָה וִיהֵא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
להיות אוכלין תשע וקוצין אחת. קוצין מלשון קוצצין כלומר שישיירו לו לקצוץ בשביל בעה''ב אחת אם יש כאן עשר ורשאי הבעה''ב להיות מערים על כך ולהסתיר מהן אחת. ואית תניי תני איפכא שיהא מערים עליהן שישיירו התשע ואין אוכלין אלא אחת ופריך ניחא להאי דתני אוכלין תשע וקוצין אחת דקמ''ל דאף דמן הדין יש להן לאכול כולן דכנפשך שבעך כתיב מ''מ רשאי להערים עליהן להיות משיירין אחת אלא למאן דתני קוצין תשע ואוכלין אחת בתמי' ועוד דנהי דאמרת דבהערמה מותר וכדלעיל רשאי בעה''ב להשקותן יין וכו' מ''מ קשיא מאי קמ''ל בהא דתני קוצין תשע ואוכלין אחת ולא ה''ל למיתני אלא מערים אדם על פועלין שלא יהו אוכלין אלא אחת:
אמר ר' אבין הא קמ''ל שלא תאמר דמאחר דבתחילה קוצצין התשע לבעה''ב א''כ יעשה אותו האחת שאוכלין כלאחר גמר מלאכה ויהא חייב במעשרות א''נ שיהא חייב עליה כלומר שלא יאכל אותה דלא זכתה לו התורה אלא בשעת המלאכה לפיכך אשמועינן דאוכלין הן האחת דמיהת במלאכת הבעה''ב הן עוסקין:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה אוֹכֵל פּוֹעֵל אֶשְׁכּוֹל רִאשׁוֹן. תַּנֵּי אֶשְׁכּוֹל אַחֲרוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא נְתָנוֹ לְסַל אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן צְרִיכָה בְּשֶׁהָיָה הוּא בוֹצֵר וְאַחֵר מוֹלִִיךְ. אֲבָל אִם הָיָה הוּא בוֹצֵר הוּא מוֹלִיךְ בִּתְחִילָּה אוֹכֵל מִשּׁוּם הִילְכוֹת מְדִינָה. וְלִבְסוֹף אוֹכֵל מִשּׁוּם הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאוּמָן לְאוּמָן. וּבַחֲזִירָתָן לְגַת וּבַחֲמוֹר שֶׁתְּהֵא פוֹרֶקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
אוכל פועל אשכול ראשון. כלומר אם אין שם אלא שני אשכלות אוכל הוא הראשון והשני מניחו ליתן לכליו של בעה''ב:
תני אידך אשכול אחרון. כלומר אף האשכול אחרון שאע''פ שלא ישתייר ליתן לכליו של בעה''ב אוכל הוא דהתורה זכתה לו ואין בכך כלום והכי גריס נמי בפ' הפועלים בהלכה ד' זאת אומרת שיאכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון:
נתנו. להאשכול האחד לסל לאכלו אח''כ אסור דלאו שעת מלאכה הוא:
לא כן צריכה. לא נצרכה אלא בשהיה הוא בוצר האשכול לתוך הסל ואחר מוליך ממקום למקום אבל אם היה הוא הבוצר והוא המוליך אוכל הוא לעולם לשניהן לפי שבתחלה אוכל משום הלכות מדינה דלא יהא אלא שומר הפירות ותנן בפ' הפועלים שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה דאף שהוא שלא מן התורה כבר נהגו כן וזה ג''כ כשנותן להסל שומר הוא ולבסוף כשהוא מוליך אוכל ג''כ משום הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן וכו' כדתנן התם ולא יהא זה אלא כהולך מאומן לאומן:
רַַשַּׁאִין הַפּוֹעֲלִין לְטַבֵּל פִּתָּן בְּצִיר בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֶּה. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַשְׁקוֹתָן יַיִן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֶּה. רַשַּׁאי בַּעַל הַפָּרָה לְהַרְעִיבָהּ בַּלַּיְלָה בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכַל הַרְבֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא דָשָׁה. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר שֶׁלֹּא תֹאכַל הַרְבֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא דָשָׁה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַתְרִיגוּ לַבְּהֵמִין. רִבִּי חֲנַנְיָה מֵייכְלוֹן דְּבֵילָה. רִבִּי מָנָא מֵיכְלוֹן אִיסְטָפֻנִינֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
התריגו לבהמין. תריגי מלשון הטרגיס והטיסני בפ''ו דמכשירין וכן בפ' כיצד מברכין דף ל''ז אלו הן מעשה קדירה החילקא הטרגיס וכו' ומפרש במ''ק החילקא חיטה כתושה לשנים טרגיס חדא לתלת וכו' וזה כשמאכילין אותו לבהמות אינה יכולה לאכול אח''כ הרבה:
מייכלון דבילה. היה מאכילן דבילה שלא תאכל הרבה מן הדישה:
ר' מנא. מאכילן אסטפניני והן פירות ממין בנות שקמה ולעיל פ''ב דדמאי בהלכה א' והאיסטפניני לעולם וכדפרישית שם שהן ממין המוסטפות השנוי בריש פ''ק דדמאי:
רשאי בעל הפרה. המשכירה לבעה''ב לדוש בה למחר ויכול להרעיבה וכו' והבעה''ב רשאי להאכילה פקיעי עמיר קודם שידוש בשביל וכו':
רשאין הפועלים לטבל עמו בציר. הדבר שאוכלין עם הבעה''ב מותרין לטבל אותו בציר בשביל שיאכלו ענבים הרבה דלא אסרה התורה אלא שלא ישנה הענבים בעצמן בשביל כך וכן הבעה''ב רשאי להשקותן יין שלא יאכלו ענבים הרבה:
כְּתִיב כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ. יָכוֹל בִּשְׁאָר כָּל הָאָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר תַּלמוּד לוֹמַר וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אֲבָל נוֹתֵן אַתְּ לְכֵילָיו שֶׁל חֲבֵירָךְ. וְאֵי זֶה זֶה זֶה הַפּוֹעֵל. וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין בְּכֶרֶם לוֹכַל אֶלָּא עֲנָבִים. מַה תַּלמוּד לוֹמַר וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים. אֶלָּא מִכָּן שֶׁאִם הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. בַּעֲנָבִים לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. כְּנַפְשְׁךָ. כָּל דָּבָר שֶׁהַיֶּצֶר תָּאֵב. כְּנַפְשְׁךָ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. מַה אַתְּ אוֹכֵל וּפָטוּר אַף פּוֹעֵל אוֹכֵל וּפָטוּר. כְּנַפְשְׁךָ מִיכָּן שֶׁלֹּא יֹאכַל הַפּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ. מִיכָּן הָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר לֹא יֹאכַל הַפּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. מְנַיִין 12a שֶׁנַּפְשׁוֹ קְרוּיָה שְׂכָרוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה נֶאֱמַר כָּאן נַפְשׁוֹ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נַפְשׁוֹ דִּכְתִיב וְאֵילָיו הוּא נוֹשֵׂא אֵת נַפְשׁוֹ. מַה נַפְשׁוֹ הָאֲמוּרָה לְהַלָּן שְׂכָרוֹ אָף כָּאן שְׂכָרוֹ. שָׂבְעֶךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹכֵל וּמֵקִיא. שָׂבְעֶךָ שֶׁלֹּא יְהֵא מְקַלֵּף בִּתְאֵינִים וּמְצַמֵּץ בָּעֲנָבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שבעך. דריש נמי שלא יקלף בתאנים שיאכל מהן הרבה ולא יהא מוצץ את הענבים:
שבעך. ולא יותר מדאי שלא יהא אוכל ומקיא:
כנפשך. דריש עוד כפי שכרך מכאן וכו':
כנפשך. משמע כחפצך כל דבר שהיצר תאב לאכול כל כך דבר אחר כנפשך קאי על הבעה''ב שהוא פטור מן המעשרות לפי שלא נגמר מלאכתן שאתה אוכל מהן כמו שאת רוצה ולהקיש לו פועל דבו הכתוב מדבר מה את אוכל הדבר שהוא פטור כנפשך אף פועל לעולם אוכל ופטור מן המעשרות:
אלא מכאן שאם הי' עושה בתאנים כו'. לפיכך כתיב ענבים יתירא למידרש דאם עושה בענבים לא יאכל בתאנים וכן איפכא:
ת''ל ואל כליך לא תתן. דמשמע אבל אתה נותן לכליו של חבירך ואיזה זה הפועל שהוא נותן לכליו של בעה''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source